הנה סקירה כללית של ציור נוף והתפתחות ההפשטה הקשורה לנופים, במיוחד באירופה ובארצות הברית:

ציור נוף כג'אנר

ציור נוף היה ז'אנר חשוב באמנות המערבית במשך מאות שנים, המתאר נוף טבעי כמו הרים, עמקים, עצים, נהרות ויערות.

מסורות ציורי נוף

כמה ממסורות ציורי הנוף העיקריות צמחו מציירי תור הזהב ההולנדיים במאה ה-17 כמו יעקב ואן רויסדאל וכן מציירי הנוף הרומנטיים של המאה ה-19 כמו J.M.W. טרנר וג'ון קונסטבל.

בתחילת המאה ה-20, אמני אוונגרד רבים ברחבי אירופה ואמריקה החלו להתנסות בהפשטת נושאים מהמציאות במקום לייצג דברים בצורה מציאותית. ציירים כמו ואסילי קנדינסקי, פייט מונדריאן וקזימיר מלביץ' היו חלוצים של אמנות מופשטת טהורה, אשר יצאה לחלוטין מתיאור אובייקטים או נופים מוכרים.

הפשטה טהורה

עם זאת, התפתח ענף חשוב נוסף של הפשטה ששמר על קשר לייצוג הנוף, גם אם בצורה חצי מופשטת או מסוגננת כבדה. לתנועה זו היו לעתים קרובות גוונים לאומניים בחגיגת הכפריות והסביבות הטבעיות של מולדתם של האמנים.

קבוצות כמו ה-Der Blaue Reiter בגרמניה ואמנים כמו Gabriele Münter הציגו בצורה מופשטת-אקספרסיוניסטית נופים וכפרים גרמניים.                                                                                                                                          ציירים אמריקאים כמו ג'ורג'יה אוקיף יצרו תיאורים מופשטים, כמעט פיסוליים, של נופים דרום-מערביים.                        ציירים קנדיים כמו קבוצת השבעה יישמו סגנון ייחודי  של ציור נוף מופשט המדגיש את השממה הקנדית.

הפשטת הנוף עצמו

בעוד שהפשטה טהורה נקייה מייצוג שגשגה בשנות ה-20 , היה גם זן חשוב של הפשטת הנוף עצמו – פישוט צורות, הגזמת צבעים ויצירת עיבודים אקספרסיביים של הטבע שגבלו במופשט תוך שמירה על תיאור הנוף הניתן לזיהוי. השילוב הזה של הפשטה עם נוף אפשר להופיע סגנונות לאומיים ואזוריים ייחודיים.

ובנימה אישית ,

אני חייב לומר, ציור נוף הוא אחת התשוקות האמנותיות הגדולות שלי. יש משהו כל כך טרנסצנדנטי ביכולת ללכוד את הפאר, היופי והנשגבות של עולם הטבע על בד. כשאני מתבונן בציור נוף מופתי, אני מתרגש – אני כמעט יכול להרגיש את אוויר ההרים הצח, לשמוע את הנחל המפלש, ולאבד את עצמי בנבכי הנוף.

והדחיפה לקראת הפשטת הנוף במאה ה-20 פתחה כל כך הרבה נופים יצירתיים חדשים. אני מתפעל מהאופן שבו ציירים כמו אוקיף וקבוצת השבעה יכולים לזקק את המהות של נוף באמצעות צבעים, צורות ועבודות מכחול עזות. התיאורים המופשטים למחצה שלהם מאפשרים לדמיונו של הצופה להתלקח בדרכים חדשות. אתה יכול לצפות בנוף דרך עדשה חדשה ומרגשת של הבעה ורגש.

בעיני, ההצטלבות הזו של ייצוג נטורליסטי והפשטה אקספרסיבית היא אחד הוורידים העשירים ביותר בתולדות האמנות. בין אם זה הריאליזם של המאסטרים ההולנדים או התשוקה הספונטנית של המופשטים הקנדיים, אני פשוט לא יכול לקבל מספיק מציורים שעוסקים באופן אינטימי עם הקסם של הטבע הגדול!

איציק סדן  צייר חובב המתגורר בקיבוץ מעברות  היה מלא  הערכה למסורת הנוף העוצמתית שפרצה גם באמנות הישראלית במאה האחרונה.

הוא התפעל מאותם אמנים פורצי דרך מתקופת בית הספר בצלאל ומגדל דוד שיצאו לתאר את הנוף הישראלי בסגנון מקומי ומודרני מובהק. אותם אומנים  שהצטרפו לתנועה פורצת שבמקום רק לשחזר סצנות תנ"כיות, הם רצו לחגוג את המציאות החיה של חזרה לארץ המובטחת שלנו באמצעות חזיונות אמנותיים רעננים ותוססים. אתה יכול להרגיש את השמחה, החיבור ויראת הכבוד שלהם לעולם הטבע פועם מבעד לקנבסים מלאים בצבעים עזים, סטיליזציה נועזת וגחמה ילדותית.

ציירים כמו ראובן רובין, אנה טיכו וחברי קבוצת המשפצים היוו  השראה להרבה ציירים  באשר הם  בניסיונות  ללכוד את היופי של הגבעות המתגלגלות של השרון, הפרדסים השופעים ופרחי הבר עוצרי הנשימה שמכסים את האזור הכפרי  .